לעילוי נשמת נרצחי הפיגועים הי"ד בבני ברק, חדרה ובאר שבע בימים האחרונים, ולרפואת כל הפצועים במהרה בקרוב, אמן!
1. הלב של ההגדה הוא פרשת "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" המגוללת את הסיפור של עם ישראל, ירידתו למצרים הצרות שעבר וגאולתו משם.
2. בזמן המקדש היו נאמרים פסוקים אלה בתור "מקרא ביכורים" כאשר אדם היה מביא את פירות הביכורים שלו למקדש. על אף שמדובר באותם פסוקים, יש הבדל מהותי ומשמעותי ביותר בין "מקרא ביכורים" ובין הסיפור כפי שהוא מופיע בהגדה:
3. פרשת מקרא ביכורים בתורה עוסקת בעיקר בנחלה הקבועה בארץ ישראל.
*היא פותחת בירושת הארץ*: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ" (דברים כו, א), ומסיימת בכניסה לארץ ישראל וההשתקעות בה "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת…"
עם ישראל מתחיל בתור "ארמי אבד", היהודי הנודד, וכאשר הוא נגאל הוא מגיע לנחלה וירושה.
4. אלא שבהגדה של פסח, הסיפור מקבל כיוון אחר לחלוטין:
הפסוקים הראשונים והפסוק האחרון הנ"ל פשוט לא מופיעים בהגדה, אלא מתחילים מיד מ"ארמי אבד אבי".
5. בהגדה שלנו (בשונה מהפשט) הביטוי "ארמי אובד אבי" אינו מבטא את הנדודים של אבותינו אלא את העובדה שניסו להשמיד את עם ישראל והקב"ה תמיד הציל אותם:
"צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה הרשע לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל…"
6. לפי ההגדה, הנושא העיקרי בו אנו עוסקים הוא לא המעבר מנדודים בארם או במצרים לישיבת ארץ ישראל, אלא הצלת עם ישראל מידי המצרים, ומיד אלה שקמו עליו בדורות שלפני כן כגון לבן.
במלים אחרות, חז"ל בדרשותיהם נתנו לנו מבט חדש על מקרא ביכורים! במקום סיפור על נווד שקיבל מקום קבוע, הסיפור הוא על עם שהקב"ה מציל אותו מידי הקמים עליו לכל אורך שנות קיומו.
"ברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, ברוך הוא. …והיא שעמדה לאבותינו ולנו …שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם."
אמן כן יהי רצון!
כ"ז אדר ב' תשפ"ב