1. הפירוש ההלכתי של המילים "ביום ההוא" הוא: ליל הסדר.
כלומר: מצוות סיפור יציאת מצרים חלה בלילה אחד בלבד בשנה: ליל הסדר. לא "מראש חודש", לא בבוקר הפסח. ליל הסדר בלבד.
2. זוהי דרשת חז"ל, אבל פשט הפסוקים מדבר על התקופה שלאחר הכניסה לארץ:
"וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ…וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם."
3. משה רבנו אומר לבני ישראל שרק לאחר הכניסה לארץ – "ביום ההוא" – הם מצווים לספר לדורות הבאים על יציאת מצרים.
וכאן מגיעה השאלה: למה דווקא אז? מדוע לחכות כל כך הרבה שנים?
4. עונה על כך בפשטות נפלאה ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל המשך חכמה (יג, ח):
מטרת יציאת מצרים לא הייתה שמירת המצוות בחממה של מן וענני כבוד במדבר -
"… אין זה עיקר התכלית אשר ישמרו את מצוות השם יתברך בעוד המה נשואים על כנפי נשרים ומסובבים בעמוד ענן, ואוכלים מן ושותים מי באר."
5. והוא ממשיך ומסביר:
רק אחרי שעם ישראל יבואו אל הארץ, וישמרו את "החג הזה" – "בחודש הזה" תוך כדי קציר בפועל של התבואה שהם גידלו במו ידיהם, אז, ורק אז: "תראה כי כדאי היו הנסים והנפלאות אשר עשיתי בעת הוציאי אותך ממצרים."
6. במלים אחרות:
מטרת יציאת מצרים הייתה שמירת המצוות תוך כדי חיי יום יום של עבודה ועמל, במסגרת "החיים עצמם", ובלשונו: וזה "בעבור זה" – שאתה עמל וזורע וקוצר ושומר מצות ה' – "עשה ה' לי בצאתי ממצרים".
7. היכולת להעריך את הגודל של נס של יציאת מצרים מגיעה רק מתוך פרספקטיבה של הרבה שנים, "כאשר יבואו אל הארץ"; או אז מבינים שהערך העליון ביותר הוא דווקא עבודת ה' מתוך עמל ועבודה.