1. התורה מצווה אותנו: "*והגדת* לבנך", אך בהגדה של פסח חז"ל מנסחים את המצווה באופן אחר: "מצוה עלינו *לספר* ביציאת מצרים"; "וכל המרבה *לספר* ביציאת מצרים – הרי זה משובח".
2. כך גם *הרמב"ם* (חו"מ ז, א): "מצות עשה של תורה *לספר* בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן…אפילו חכמים גדולים חייבים *לספר* ביציאת מצרים…."
מה ההבדל בין הגדה לסיפור?
3. *הבדל ראשון*:
"*הגדה*" פירושה *הצגת דברים באופן מוחשי* נראה לעין: "פסח מצה ומרור…ודברים האלו כולן הן הנקראין הגדה" (רמב"ם, שם הל' ה.
*"הגדה" היא פעולה טכנית*.
4. *"סיפור"* כולל *תיאור עשיר בעל פה* שמוסיף נופך עכשווי וחווייתי, משל הדברים קורים עכשיו ממש. זה *משהו חי ונושם*.
5. *הבדל שני*:
*הרב ראובן מרגליות* (בפירושו להגדה) מבחין בין *המטרות השונות* של "הגדה" לעומת "סיפור":
*מטרת ההגדה היא להעביר מידע*, לחדש ולהחכים, בעוד *הסיפור* מתייחס *לעובדות שכבר ידועות*.
6. במלים אחרות: המטרה של סיפור היא לא ללמד משהו חדש, אלא *לחוות, להעביר את הרגש, להלהיב* ולהרגיש חלק בלתי נפרד ממה שעבר על בני עמנו לפני שנות דור ושהסיפור שלהם הוא בעצם *הסיפור של כולנו*.
7. *הסיפור מעצב את התודעה האישית והלאומית שלנו*, יוצר את הנרטיב שעובר מדור לדור. באמצעות הסיפור כל אחד רואה את עצמו "כאילו הוא יצא ממצרים".