top of page

על "מה נשתנה" ו"שאר ירקות" – הגדה בדקה #9

1. כולנו יודעים את "מה נשתנה" בעל פה ומתלהבים מהילדים ששרים את זה. אממה, כשחושבים על זה קצת מתברר שחלק מהקושיות בכלל לא מובנות!

לדוגמה:


2. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר!?

זה לא מובן: וכי אנחנו לא אוכלים בליל הסדר שאר ירקות?! הרי הסדר נפתח באכילת הכרפס! בהקשר זה הגרסה "הלילה הזה כולו מרור" גם כן תמוהה, שהרי יש גם כרפס, לא רק מרור!


3. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אָנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, - הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים!?

איזה עניין מיוחד יש בה שאנחנו מטבילים שתי פעמים במקום פעם אחת??

וחוץ מזה, מה הקשר בכלל בין שתי ההטבלות? מה הקשר בין טבילת הכרפס במי מלח בתחילת הערב ובין טבילת המרור בחרוסת ב"שולחן עורך?


4. הריטב"א – מגדולי הראשונים מבית מדרשו של הרמב"ן – מחדש בפירושו להגדה:

ברור שבליל הסדר אוכלים גם "שאר ירקות", אך החידוש הוא, שבניגוד לסעודה רגילה שבה מתחילים ב"שאר ירקות" בתור מתאבן, בליל הסדר אנחנו מקפידים *להתחיל את הסעודה עם המרור*.


5. ובלשונו:

שבכל הלילות אנו אוכלים בתחילת סעודתינו שאר ירקות מתוקים שמכשירים האדם לאכילה, והלילה הזה אנו עושים תחילת סעודתינו מרור.

כלומר, מיד אחרי ברכת "המוציא" ו"אכילת מצה", אנו אוכלים את המרור בתור מנה ראשונה בסעודת החג.


6. לפי זה, הקושיה ב"מה נשתנה" לא מבוססת על הנחה שלא אוכלים בכלל שאר ירקות בליל ההסדר, אלא על כך שהסעודה מבוססת על המרור שבא בתחילתה.


7. "הלילה הזה שתי פעמים"

החידוש הזה של הריטב"א עוזר לנו להבין גם את הקשר בין שתי ההטבלות:

טבילת הכרפס – "שאר ירקות" – הוקדמה במיוחד הרבה לפני הסעודה כדי לחדד את זה שהטבלת המרור בתחילת הארוחה מגיעה במקומה!!

כלומר: ההטבלה הראשונה עוזרת לנו להבין מה המשמעות של ההטבלה השנייה: "הלילה הזה שתי פעמים".

8. ועדיין נשאל: מדוע חייבו אותנו חז"ל להשקיע כל כך באכילת מרור? הרי סעודת ליל הסדר היא סעודה של שמחה וחירות!!


9. בניגוד להבנה המקובלת, לפיה המרור מדגיש דווקא את השעבוד והמרירות, מחדשים השפת אמת והשל"ה הקדוש שהסיבה שאכילת המרור מודגשת כל כך בליל הסדר היא הפוכה לחלוטין, כדי למתק אותה:

…שאחר שזכו בני ישראל לגאולת מצרים …ניתן להם זמן הזה לדורות שיכולין למתק בלילה זו המרירות, והוא מצות אכילת מרור.

אדם מתחיל ללעוס את המרור כאשר הוא מר, אך לאט לאט הוא מתמתק בפה.


10. הרגשת טעמו של המרור והמתקתו על ידי האכילה היא פעולה של אמונה בגאולה, ההבנה שגם כאשר הקב"ה מייסר אותנו, אנחנו צריכים לראות מה אנחנו יכולים לתקן, למתק ולהעלות, וכך תבוא בסופו של דבר הגאולה.


3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא" - למה דווקא "ביום ההוא"? למה לא כבר עכשיו? הגדה בדקה #12

1. הפירוש ההלכתי של המילים "ביום ההוא" הוא: ליל הסדר. כלומר: מצוות סיפור יציאת מצרים חלה בלילה אחד בלבד בשנה: ליל הסדר. לא "מראש חודש", לא בבוקר הפסח. ליל הסדר בלבד. 2. זוהי דרשת חז"ל, אבל פשט הפסוקים

"כל המרבה הרי זה משובח" – מתי יותר זה באמת יותר טוב?? - הגדה בדקה #11

1. באופן מפתיע, ביחס למצוות סיפור יציאת מצרים מדגיש בעל ההגדה דווקא את הכמות: כמה שיותר, יותר טוב! 2. למה זה מפתיע? כי במקומות רבים חז"ל מדגישים לנו דווקא את עדיפות הכוונה על פני הכמות. לדוגמה: על הפס

"מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם" - למה סיפור ולא הגדה? הגדה בדקה #10

1. התורה מצווה אותנו: "*והגדת* לבנך", אך בהגדה של פסח חז"ל מנסחים את המצווה באופן אחר: "מצוה עלינו *לספר* ביציאת מצרים"; "וכל המרבה *לספר* ביציאת מצרים – הרי זה משובח". 2. כך גם *הרמב"ם* (חו"מ ז, א):

bottom of page